סנסיי יהודה נולד ב1938 בדרום אפריקה בעיר קלרקסדורפ, הוא למד שוטוקאן קראטה, ג'ודו ואגרוף ובהמשך למד גוג'ו ריו קראטה.

​

סנסיי יהודה עלה ב1972 לישראל ומיד החל ללמד קראטה. בהמשך הכיר את סנסיי מוריו היגאונה ובחר להיות תלמידו. ב1986 הפך סנסיי יהודה את עיסוקו המרכזי לאימון קראטה. בשנת 1993 המועדון המרכזי שאליו הגעתי היה בנתניה סמילנסקי 10.

​

סנסיי יהודה היה מורה כריזמתי מאוד, איש עם יכולת שיחה נהדרת, אף שהעברית שלו הייתה רחוקה מלהיות מושלמת יכולת העברת המסרים שלו הייתה מדהימה. 

באימונים הייתי פעמים רבות התלמיד שסנסיי הדגים עליו את התרגילים הרבים של הקראטה ושל שיטות אחרות. בתרגילי ההטלות הוכנסו עקרונות מן הג'ודו כגון רפלקס ישור הצוואר, בלימות נכונות, שימוש במותן ועוד.

מה ידעתי? בגיל 16 כשירדתי במדרגות אמרתי לשותפי לאימון רמי שאני רוצה לעשות מה שסנסיי עושה, הוא אמר לי אתה צעיר זה עוד ישתנה הרבה.

​

איך סנסיי הגיע לאומנויות לחימה? לפי מילותיו: "שיחקתי כדורגל ושחמט, מאוד אהבתי שחמט בגלל האתגר המוחי ואהבתי כדורגל בגלל הדשא הבחוץ והאוויר. לא אהבתי בכדורגל שאין לי השפעה גדולה על תוצאת המשחק, ובשחמט לא אהבתי את הלחץ הקפה והסיגריות שעישנו המתמודדים מולי." לאחר הבנה זו החליט סנסיי יהודה לפנות אל עולם האומנויות לחימה. 

סנסיי יהודה היה חלק משמעותי מיסוד הקראטה בארץ ישראל, הוא היה מהחלוצים, הוא היה מורה מיוחד, הוא לימד שיטה סדורה בצורה סדורה ומופתית. תלמידיו לאורך השנים הפגינו רמה גבוהה מאוד. רבים מהם הגיעו לשרת בגופי הבטחון הרבים של מדינת ישראל. הקראטה שהוא למד לא היה מסודר כלל כמו הקראטה שהוא לימד.

 הוא סיפר לנו שבצעירותו כשהתאמן הקראטה הגיע למורה שלו מימאים שחזרו מיפן בצורה של תרגילים בודדים שהימאים למדו, ובצורה של ספרים ואיורים. כמאמן הוא כתב את הסילבוס לישראל ולמדינות אחרות, הוא היה שופט קראטה בינלאומי והיה בקיא מאוד גם בקאטות של שיטות אחרות. 

כתלמידו זכיתי לשוחח עימו להאמן עימו לארח אותו ואף לקבל עידוד רציני ממנו לאמן (הוא רצה גם שאפרוש כנפיים ואדריך בעצמי). 

בשנת 2006 סנסיי יהודה גילה שהוא חלה בסרטן הלבלב, אני זוכר את הרגע שהוא ביקש ממני להחזירו מבית החולים וסיפר שהוא אינו מרגיש טוב. מאוחר סנסיי יהודה זימן אותי ועוד 4 תלמידים וביקש מאיתנו לדאוג למועדון, כאשר הוא אומר לנו יתכן ולא אהיה כאן בקרוב ויתכן שאחיה עוד שנה. כששאלתי אותו אם ינסה טיפול הוא אמר שאין סיבה להאריך חיים בסבל ושהוא הולך להתמודד עם גורלו ללא פחד. הוא נפטר שבוע לאחר השיחה הזו ב16 לאוקטובר 2006, ביקרתי בביתו שוב באותו השבוע, אך לא זכיתי לראותו שוב.  

תרומתו לי כמתאמן לעולם הקראטה הישראלי בעיניי היא מדהימה. 

באחת הפעמים שליוויתי את סנסיי יהודה מהמועדון לביתו, הוא אמר לי שאלי (אילייה) רבינוביץ צריך שיוביל את הקראטה לאחר שהוא יפסיק לאמן, באותם רגעים בעודי בחור צעיר יחסית חשבתי בעיקר על עצמי (יותר מאוחר הבנתי את רצונו). הוא אמר לאחר מותי אתה ועוד כמה תלמידים בכירים תצטרכו להקים קמבוקאי ולתמוך בו עד שיגיע לגיל 30 או יותר ואז שיהיה בוגר מספיק הוא יתאים להוביל את הארגון. דבר זה אומנם לא יצא לפועל רבינוביץ המוכשר עוד התאמן עימי רבות, אך בסופו של דבר פנה להייטק ושם הוא מוצלח מאוד. 

בשנת 2013 שבע שנים לאחר שסנסיי נפטר בחרתי לעזוב את ארגון הקראטה שהייתי חבר בו.

סנסיי נשאר מיוחד, הוא ביקש שנכתוב על קברו שהוא היה The singing Sensei .

אומנם על הקבר שלו לא זכיתי לראות את הטקסט הזה, אך זה נשאר רעיון משמח בזכרוני.

​

סנסיי יהודה יצר שינוי משמעותי בחיי ובחיי רבים ועל כך אזכור אותו בצורה חיובית לכל חיי.